מה לא תמצאו ב “מה הסיפור” ומה דווקא כן 

# זו לא ביקורת ספרות, טלוויזיה וכאלה. אני בוחרת מראש סיפורים שמעניין אותי לדבר עליהם. אין לי עניין ‘לדרג’, לתת להם ציונים או להתמקד במה שבעיני עובד או לא עובד בהם. 

אני רוצה להסתכל על זווית מאוד ספציפית – מה בתכלס הסיפור? ומה הוא עושה לנו? ופחות להתעסק במה שנקרא “אמצעי המבע האמנותיים” או במילים שלי  ב “איך” של הסיפור, בעניינים כמו סגנונות כתיבה, מבנים, טכניקות ספרותיות, בחירות חזותיות, בימוי, משחק ועוד.  

# זאת שיחה, לא דיון אקדמי. 

באופן כללי אני מכוונת יותר לשיחה ופחות ל ‘דיון’. ב”מה הסיפור” לא ממש רלוונטיות סוגיות בסגנון – “תפקיד המספר ב…”, “קריאה קווירית של…”, “אנרכיזם ב…, תוך בחינת ההקשרים התקופתיים”. אל תבינו אותי לא נכון, זו לא קריאת תיגר על תכנים כאלה. יש מקום לכולם ואני בעצמי יכולה להנות מניתוחים מהסוג הזה, כשהם מוצלחים. זה פשוט לא ה-קטע שלי, ברוב המקרים זה במסביב, ובבלוג הזה אני מנסה להסתכל על הלב של סיפורים ושל אנשים. 

# במילים אחרות זאת חלקת האינטרנט הקטנה שלי. 

כאן, מותר לי להתפרע כיד הדמיון הטובה עליי – לערבב בין סיפורים בדיוניים, אמיתיים והיסטוריים. להכניס אותם לקטגוריות משלי, מתוך נקודת המבט של מה שבין סיפורים לאנשים. כאן, אני לא מחויבת להגדרות הרגילות ולחלוקה לסוגות ומדויומים ואני גם יכולה להימנע מז’רגון ספרותי, קולנועי וכו’. וכן, כאן אני אפילו יכולה לכתוב מדי פעם על דברים אחרים שבא לי לשוחח עליהם, גם אם הם לא בדיוק סיפורים. איזה כיף זה בלוג משלי? 

אפשר להגיד שאני מקווה לשיחה ‘לא מז’ורגנת’ מדי, חופשיה מהתבניות של שיח כזה או אחר, מסוגלת למורכבות ולעומק, אבל גם נשארת נגישה לכל מי שיתעניין בה.